מניע היסטורי פוליטי

הוצאתו להורג של מקסימיליאן  קיסר מקסיקו אדוארד מאנה, שמן על בד. 1868 מניע:  פוליטי, התייחסות לאירוע מעורר מחלוקת פוליטית. הביקורת של מאנה אינה בסגנון הציור, או באופן בו הציג את ההתרחשות, אלא בעצם בחירתו לתאר את האירוע.

3 גירסאות. למעלה השלישית. משמאל השניה. מימין ליטוגרפיה.

נושא היצירה: מקסימיליאן, אחיו הצעיר של פרנץ-יוזף, קיסר אוסטריה, הומלך לשליט מקסיקו על ידי צבא נפוליאון, על- מנת לשמור שם על האינטרסים הצרפתיים. מקסיקו הייתה נתונה במלחמת אזרחים ממושכת, שבה נאבקו כוחות מלוכניים שמרניים כנגד כוחות ליברליים. צבא נפוליאון, נטש לאחר מכן את מקסיקו והשאיר את הקיסר החדש נטול הגנה. עד מהרה לכד צבא המורדים הרפובליקני של בניטו חוארז את מקסימיליאן, יחד עם שני גנרלים נאמנים לו, מירמון ומגיה. הם נשפטו ונידונו למוות על ידי כיתות יורים ב- 19 ליוני 1867. השפעת ההוצאה להורג על אירופה בכלל ועל מאנה בפרט הייתה גדולה - בעבור הצרפתים האירוע היה אזכור לא נעים למדיניות החוץ האומללה של נפוליאון ה - 3. היצירה הוחרמה בצרפת והוצגה רק בארצות הברית, בשנים 1879-1880. האירוע סיפק למאנה חומר ליצירה היסטורית טראגית, עם זאת בת זמנו.  בין יולי 1867 ותחילת 1869, צייר מאנה שלוש יצירות גדולות המציגות את ההוצאה להורג. הגירסה הראשונה צוירה מן הדמיון. לאחר זמן-מה החלו להגיע לצרפת דיווחים וצילומים של האירוע, ומאנה החל לצייר גרסה אותנטית יותר, בעזרת מודלים חיים. בעזרת ידיד משפחתו שהיה קצין בצבא, הוא זימן לסטודיו שלו כיתת יורים. לאחר זמן-מה הוא חתך את הגרסה השנייה ( מאוחר יותר חיבר אותה דגה, וכיום היא מוצגת כמעט במלוא  בגלריה הלאומית  GALLERY NATIONAL  בלונדון) וצייר גירסה שלישית. תיאור היצירה: במרכז הקומפוזיציה ניצבת כיתת היורים באמצע פעולת הירי. משמאל ניצב מקסימיליאן, כשהוא חבוש סומבררו לבן ואוחז בידי שני הגנרלים שמימינו ומשמאלו. הימיני מביניהם, שאליו מכוונים החיילים את נישקם, נופל מפגיעת הירי. הסצנה כולה מתרחשת לפני חומה גבוהה. מעל לחומה עומדת קבוצה קטנה של אזרחים. המביטים בהוצאה להורג באימה. הם מאורגנים בצורת משולש שווה שוקיים כשבקודקודו דמות האוחזת את ראשה בבהלה. האזרחים שולחים את ידיהם אל עבר המתרחש, כמו מנסים לעצור את האירוע. מאחוריהם מתואר נוף כפרי שקט ופסטורלי, העומד בניגוד לדרמה המתרחשת במישור הקידמי. אמצעים אמנותיים והקשר שלהם לנושא:  היצירה גדולת- הממדים מציגה גישה תיעודית, מעין תיעוד צילומי. הסצינה שואבת מהמקורות הניאו-קלאסיים, מעצם ההעמדת הדמויות במערך כמו על במה (ראה, שבועת ההוראטים). מאנה נחשב כאמן מגשר בין הזרם הריאליסטי לאימפרסיוניסטי. עיסוקו כ- ליטוגרף ודפס, האמצעי ששימש באותה תקופה לתיאור אירועים בעיתונות (ראה, דומייה), איפשר לו להתמחות בציורי דיווחים ריאליסטיים. רגשות האמן אינם באים לביטוי, זאת רואים בסגנון הציור הקר והשכלתני.  העובדה שמאנה טרח לציין בצד שמאל למטה את תאריך האירוע מחזקת את תחושת התיעוד של היצירה. תיאור ההתרחשות בחזית של קיר, אינה מבטלת את השימוש בפרספקטיבה קווית לכל עומקה. (ראה, שבועת ההוראטים). מיקום החיילים יוצר תנועה אלכסונית שתחילתה בחייל שמימין והמשכה לכיוון מקסימיליאן, נשוא הציור. האלכסון ממשיך לאחת משני נקודות המגוז, הנמצאת הרחק מעבר לחומה, מחוץ לחלק השמאלי של התמונה. המיקום של מקסימיליאן ושני הגנרלים, יוצר את האלכסון השני, הנמצא כמו הקודם, אך מימין לתמונה. העמדת החיילים, כשכל אחד מהם מסתיר בחלקו את האחר, בתוספת הצללים הנובעים מהדמויות, מגבירים את תחושת העומק ונפח הדמויות שבחזית התמונה. כל זאת על אף ההשטחה הצבעונית שעושה שימוש בצבעוניות נוטה ללוקאלית (ראה, ניאו-קלאסי). הנוף שנראה מעל החומה, מאמץ את הגישה האימפרסיוניסטית של תיאור נוף. קיימת פרשנות המשווה את הסצנה כולה לצליבה של ישו, כשמקסימילאן הוא ישו במרכז, הסומבררו הוא הילה מודרנית לראשו, ושני הגנרלים הם דמויות שני הגנבים שנצלבו בצידיו של ישו, בסיפור הברית החדשה. מסקרנת במיוחד דמותו של החייל הניצב בצד ימין ומטפל בנשקו. בניגוד ל"ה-3 במאי" של גויה, יצירה שבה החיילים הם חסרי פנים, ביצירה של מאנה אפשר לזהות באופן פרטני את פניו של החייל. נראה כי היה חשוב למאנה להמחיש כי זהו תיאור של אירוע ממשי ולא ציור המסמל הוצאה להורג (ראה, ה- 3 במאי).